רגע של שיתוף..

רגע של שיתוף..

השבוע התחדדו לי כמה דברים והעיקרי מביניהם הוא שממש ממש ירדו אחוזי הפעמים שאני מרגישה בהן רגשי מצפון כאמא.

ֿבואו נודה בזה- יש פער עצום בין מה שרובנו רוצות להעניק לילדים שלנו לבין מה שאנחנו בפועל מעניקות.
ולנו השבוע שהיה – אמור היה להיות חלומי!
רועי שבוע שלם היה בבית.

תכננתי לעבוד אחרי השעה 17:00, מה שלא קורה בד״כ רצוף. ליהנות מצפייה בסדרות שאנחנו אוהבים לראות יחד, להקדיש זמן לאלין לבד, זמן לרומי לבד. להיות משפחה ימים שלמים ולא רק בשעות ערב ולא רק בשישי שבת.

חלמתי.

במקום זה הקדשתי כמה ימים למיטה
כי קדחתי מחום,
ואז רומי היתה חולה,
ואז רועי היה חולה,
בקושי עבדתי

תקשיבו, הרבה זמן לא היה לי שבוע כזה!
תוסיפו לזה שסבתא של רועי הלכה לעולמה ויש שבעה
והייתי שם רק פעם אחת

אתן יודעות מה היה קורה ליונית של לפני שנה וחצי ?
יונית ההיא היתה אומרת
איזה באסה
הכל קשה בחיים
עד שיש שבוע כזה הכל נאחס בו
איזו אמא אני? במקום להיות עם הבנות שלה חזקה אני במיטה
מרחמת על עצמי,
איזו אמא אני שלא מתרגשת מפורים?
איך אני לא הולכת לשבעה?
לא מספיק מה שהכנתי להם לאכול,
מה יחשבו עלי? מה אומרים עלי?
ואלה רק חלק מהמחשבות שהיו עוברות לי בראש.

השבוע היו נקודות של משבר, לא אשקר
אנחנו כבר משבוע שעבר התחלנו את קו החולי
ואם יש משהו שאני לא אוהבת – הוא להיות חולה

אבל..
אלו החיים!
הם לא גרף שרק עולה לשיא ופריחה
הוא גם יורד למטה לפעמים
והחכמה היא לעצור אותו לפני שהוא שוקע.

לעצור- לחשוב- לדמיין- לבחור- לפעול
וזה מה שעשיתי בכל נקודת משבר קטנה שהיתה לי.

היה יום אחד שהיה לי מאתגר במיוחד- היום בו לא יכולתי להתקרב לרומי ואלין.
היה לי ממש קשה לא לחבק, לא להריח, לא לנשק
ושם עצרתי- הלכתי לסלון ופשוט הבטתי בהן.
הבטתי וחייכתי
והכי חשוב – אמרתי תודה.
תודה על מה שיש!!

הסתכלתי על שתיהן מהצד וראיתי שתי אחיות
שנהנות אחת מהשנייה.
רומי פוצצה את אלין בנשיקות,
רועי צחק איתן
הן התגלגלו מצחוק
ואני בשלב הזה בכיתי מאושר!!

לא הכל נתון לשליטה בידנו
אבל החיים כמו שאני רואה אותם
הם תוצאה של הבחירות שלנו.

ישנתי המון
לא עשיתי כלום כמה שעות טובות
השתעממתי הרבה
וזה בסדר.

הימים שהייתי חולה
שלא היה לי כוח להקדיש תשומת לב לבנות שלי
מה הם אומרים עלי??

הם לא אומרים כלום!!

האם הם אומרים שאני אמא פחות טובה?
האם הם אומרים שאני אגואיסטית?

ממש לא!

לא הרגשתי שאני צריכה לפצות אותן!
לא הלכתי וקניתי להן מתנות כי אמא לא היתה איתן כמו שהיא רצתה.
לא אמרתי להן ״מחר אמא תהייה איתכן טוב״?

בימים האלה הקשבתי לצרכים שלי
מילאתי אותם
עשיתי את מה שהרגשתי שאני צריכה לעשות

ובזכות ההקשבה הפנימית שלי בכל רגע שלנו- פרחנו כולנו,
דוגמא קטנה?
היום התארגנו בכיף לצאת החוצה
בלי לריב, בלי להתווכח.

הבנות שלי למדות
שחשוב להקשיב לצרכים האישיים,
שחשוב לבחור ולא לקטר על הבחירה
שחשוב שכל אחד יכבד את רצונות האחר
ושחשוב להיות אני בכל מצב

כי כשאני אני
אני מרגישה, אני משחררת, אני אוהבת, אני סומכת, אני שלמה,
אני מביעה את מה שאני חושבת, את מה שאני רוצה,

כשאני אני- אני יותר מאושרת!!!

השאירי תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.