למה דווקא עכשיו בא עוד סגר?

למה דווקא עכשיו בא עוד סגר?

הסגר הזה בסוף השנה תפס אותי  לא מוכנה.

אני אחרי לידה ,ילדתי את אמה בתחילת יולי, מיד אחריה בא ה"חופש הגדול" , אחריו כמה ימי הסתגלות בגנים והופ- אנחנו צריכים להיכנס לבידוד .
רועי, האיש שלי התגלה כמאומת למחלת הקורונה ואני יחד עם רומי בת ה-5, אלין בת ה-4 ואמה נאלצנו להתמודד ביחד 24/7 בלי שום עזרה.
משחקים, ניקיון, בישולים, תוך כדי מענה לאימהות שאני מאמנת- "הכל עלי"
והשוס הגדול הוא שביום שיצאנו מהבידוד הודיעו על סגר בכל הארץ ל-3 שבועות.

הדבר הראשון שהרגשתי הוא שלקחו לי את החופש שלי.

אני מרגישה ששלושה חודשים לא נחתי לשניה.
אמה, שנולדה לתקופת הקורונה בה שני ההורים חווים שינויים גם בפאן האישי
וגם בפאן העסקי + 2 אחיות דומיננטיות לומדת לפלס את דרכה והיא מאתגרת אותי מאוד.

יש ימים רצופים שהיא לא ישנה ביום ואם להודות באמת, תינוק שלא ישן ביום זה לא פשוט בכלל.
חופשת לידה היא לא באמת חופשה , במיוחד כשכולם בבית ואין רגע דל.
לפעמים אני חושבת שיש לי מזל שהקצב חיים שלי הוא מהיר.

אני אוהבת להיות בעשייה, אני אוהבת לעשות דברים,
להציב לעצמי אתגרים גם כשלא צריך לפעמים, התמודדתי עם תקופות מאוד אינטנסיביות וקשוחות
אבל הרגשתי שאני כבר זקוקה למנוחה.

פינטזתי על לילה בבית מלון עם חברה או לפחות על עיסוי עמוק של שעה וחצי כי סוף סוף מותר לי והגוף שלי מאותת לי והסגר מעכב את הכל.
בנוסף, הוא הגיע בתקופת החגים וזו תקופה שמאוד רגישה אצלי.
ההורים שלי, האחים שלי, האחיינים שלי גרים באשדוד ואני בקריות ולא נפגשנו המון זמן. זה מבאס.

בכל זאת, למרות האתגר העצום שניצב בפני והקושי שהוא מביא, אני רוצה להתמקד במה שעוזר לי להתמודד עם התקופה המטורפת הזאת
ואני בוחרת לפרסם לקריאה כי אולי אוכל לעזור למי שקוראת אותי.

** זו תקופה מאתגרת לכולם ולא רק לי. יש דברים הרבה יותר מאתגרים וקשים כמו מי שחולה ומאושפז ולא יכול לפגוש אף אחד.

** אני מזכירה לעצמי שדברים כנראה לא קורים סתם.
קורה פה משהו גדול ואין לנו שליטה עליו ועל מה שיש לי שליטה אני בוחרת לקחת אותו בשתי ידיים ולעשות את המקסימום שלי .

** הקמתי משפחה יחד עם רועי. פתאום ה' או הייקום, לא משנה מי מביא לנו הזדמנות לפגוש את מה שיצרנו ביחד וללמוד ביחד דברים חדשים עלינו. לא רק שישי שבת. אלא ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שבת כפול 3 שבועות. נכון שרועי לא כל יום בבית אבל סוף סוף אחרי תקופה ארוכה שהוא כמעט ולא בבית אני רואה אותו , מדברת איתו, אוכלת איתו. זה הרבה זמן לא קרה .

יש לנו פה הזדמנות יקרה וחבל לפספס אותה.

** בסגר הקודם התחזקה אצלי ההבנה מה חשוב לי בחיים. קודם כל המשפחה שלי. חשוב לי ליהנות עם הבנות שלי, עם הבעל שלי, ערך המשפחה הוא עליון ואני מגלה בכל יום שהכלים שיש לי ממש הצילו אותי. כן, יש פעמים שהרמתי את הקול ושכמעט משכתי את השיערות מהראש אבל בכנות, אני יכולה לספור ב-10 אצבעות את הכמות. איזה מזל שאני 4 שנים מתאמנת את האדם והאמא שאני .

** אם חשוב לי להרגיש טובה בתואר הכי יקר לי ever  אז ניתנה לי אחלה הזדמנות. אני יודעת שאל יהיה קל, אני יודעת שאני מגיעה לסגר הזה קצת עייפה יותר כי בסגר הקודם הייתיהחלטת בהריון ולא עם תינוקת שתלויה בי ,אבל כל יום אני מדברת עם עצמי ומזכירה למוח שלי שאני יכולה להתמודד עם הכל לבקש עזרה פיזית הפעם. מה שבבידוד לא יכולתי .

** אני יוצרת לי סדר יום , יודעת שלא אעמוד בו 100% ובכל זאת , הוא עוזר לי. אני יודעת מתי אני מתעוררת, מתי הבנות, מתי הולכים לישון, מתי אוכלים, זמן משחק, אנחנו קובעות מפגשים עם חברים מהגנים ומתי אני עובדת. המסגרת הזו חשובה לי ומראש אני אומרת לעצמי- מה שאספיק – אספיק. אני לא שואפת ל-100%. מזמן שחררתי את הפרפקציוניזם שהיה לי.

** הכנה מוקדמת לי ולרומי ולאלין כל יום. אנחנו מדברות על מה הולך להיות באותו יום, מפגשי זום, זמן מסך, במה נשחק ביחד ומתי, אני מעודדת המון שיתוף פעולה ביניהן, הן לוקחות חלק במטלות הבית ומתאמנות יותר ויותר על עצמאות . זה מרגש לראות אותן מהצד.

** שאלתי את עצמי מה יגרום לי להרגיש חופש בבית שלי והבנתי שבא לי להכניס ירוק, צמחים ואגב, לקחתי בחשבון שבחיים לא שרדו אצלי פרחים וצמחים. הרגשתי שאם זה מה שאני רוצה אני אשקיע.
סידרתי את המרפסת מחדש, הוספתי ירוק, החלטתי לצבוע פינות וקירות בבית ויש תחושה של רוגע והתחדשות. אולי זה מה שהתקופה הזו מסמלת?

** אני לא מצפה מעצמי להיות מורה, גננת או מדריכת יצירה. אני קשובה לצרכים של הבנות שלי, מנגישה מולן את מה שמעניין אותן לפי מה שאני רואה, אני מאפשרת הרבה יותר מפעם זמן מסך ולא משווה את עצמי לאימהות אחרות או למה קורה בבתים אחרים. אני עושה את המקסימום שלי.

** הבית.. הוא לא מוזיאון. הריצפה לא תמיד מבריקה, הכיור לא תמיד ריק, המיטות לא תמיד מסודרות וחדר המשחקים .. לא תמיד נראה כמו שאני אוהבת. אני משחררת קצת את הניקיון של הבית ובזמן שאני כותבת יש 3 מכונות שמחכות שאקפל אותן. הן ימשיכו לחכות כי אני בוחרת שיהיו חיים בבית.
אני בוחרת להישאר אמא שפויה, אני בוחרת ליהנות עם הבנות שלי ולקבל את הרגעים שבא לי לא לעשות כלום.

** לפעמים מאתגר לי מאוד. אני בוכה. אני לא מנסה להתחמק ממה שאני מרגישה. זה בסדר. ככה אני פורקת את מה שיש לי. לפעמים זה יהיה עומס, לפעמים ארגיש שאני מותשת מהיום, לפעמים הבאלגן בעיין יציק לי, לפעמים ארגיש שלא מבינים אותי. הבכי עושה לי בסופו של דבר טוב.

** יש לי מחברת שכשיש לי זמן אני פשוט פורקת בכתב את מה שעובר עלי, את מה שאני מרגישה.. עד לא מזמן זה היה ריטואל יומי קבוע. היום פחות ועדיין, כשאני כותבת אני מרגישה עם הרבה יותר אנרגיות ועדיף לכתוב פעם , פעמיים בשבוע מאשר בכלל לא.

** מה עושה לי טוב ? מוסיקה, שיחה טובה, חיבוקים , יין בסוף היום, כתיבה, ספורט, שנ"צ, הקשבה לפודאקסט, קורס אונליין או הרצאה ואני מפזרת אותם במהלך השבוע.

** אחד הדברים שהכי עוזרים לי בתקופה הזו הוא "ריסטארט"- עצירות יזומות במהלך היום של כמה דקות בודדות בהן אני מטעינה את עצמי. אני מזכירה לעצמי מה חשוב לי , איזו אמא אני רוצה שהבנות שלי ירגישו, כל פעם ה"ריסטארט" הוא אחר אבל המטרה היא תמיד אותה מטרה- להטעין ולמלא את המיכל שלי ולשמור על פוקוס, מיקוד, פרודוקטיביות ואנרגיות טובות.

** כשאני מרגישה שאני זקוקה לפרוק אני פורקת. יחד עם זאת,חשוב לי להתמקד בטוב כי אם אתרכז בו הוא יגדל ולכן זו הבחירה שלי – תמיד.
כל יום. כל רגע. כל השנה. ובמיוחד בשנה החדשה שבאה אלינו.

עם כל הקושי, אני חושבת שזו תקופה שבאה ללמד אותנו מה חשוב באמת בחיים האלה. היא שמה לנו מראה על החיים שלנו, להיות בכאן ועכשיו
ואני בטוחה שאם נראה אותה ככזו נגדל ונצמח ממנה.
ראש השנה , תכף כיפור. מרגישה שקורה פה משהו גדול. משהו חדש וזו הרגשה שמלווה אותי לאחרונה וגורמת לי לעשות "בדק בית"
על הבחירות שלי, על הדברים שאני רוצה לתקן ולשפר ועל המודל שאני רוצה להיות עבור הבנות שלי.

הסגר הזה תפס אותי לא מוכנה. אני לפעמים קצת חוששת, קצת מתרגשת ומאמינה באמונה שלמה שהוא בא לא סתם.

ימים יגידו.

 

 

להורדת המדריך : 3 הדרכים לחיזוק הביטחון והחוסן הנפשי של הילד שלך לחצי כאן 

השאירי תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.