איך אני מתמודדת עם ההרגשה שלאלין ירד הביטחון?

איך אני מתמודדת עם ההרגשה שלאלין ירד הביטחון?

היא מבקשת אותי יותר

היא מבקשת שאהיה לידה כשהיא מצחצחת שיניים

שאהיה לידה כשהיא נכנסת לגן

כשהיא עולה על מגלשה

היא רוצה שאמזוג לה ואעשה בשבילה

דברים שעד היום, אפילו שהיא בת 3 וחצי

היא הייתה עושה בעצמה

ובביטחון מלא.

 

בשבועות האחרונים כשאנחנו מגיעים לחברים או לסבתא וסבא

היא נצמדת אלי ולוקח לה קצת זמן ״להשתחרר״

ולהתקרב אל כולם.

לא מזמן היינו אצל אחותי ובד״כ אלין ישר חולצת נעליים

ונכנסת לחדר משחקים ומשחקת עם כל בני הדודים

ובפעם הזו היא פשוט היתה צמודה אלי ואפילו ביקשה

ללכת הביתה.

 

היא בוכה יותר

מתנגדת יותרֿ

פחות מקשיבה

פחות משתפת פעולה

ולפעמים לרגע מרגיש שהיא ״עושה דווקא״

למרות שאני יודעת שאצל ילד אין דווקא.

משהו עובר על הילדה שלי.

ילד לא מתנהג ככה סתם.

 

יותר מזה. היא כל כמה ימים היתה מפספסת

ואומרת לי בבאסה ״אמא ברח לי״

אלין שלי בתקופה האחרונה ללא ספק  קצת ״אחרת״ ממה שאני

מכירה אותה כאמא שלה.

 

איך אני בוחרת להתמודד עם הסיטואציה המאתגרת והלא פשוטה

שנוצרה מול עיניי?

איך אני עוזרת לבת שלי להרים בחזרה את הביטחון

שעד היום היה לה וכאילו ״פתאום״ נעלם?

 

אמנה את הדרכים העיקריות שעשיתי.

*קודם כל הלכתי אחורה ובדקתי ממתי השינוי החל. לא לקח הרבה זמן

והבנתי מה גרם לשינוי בהתנהגות של הבת שלי .

 

*הקדשתי לה יותר דקות שהן קדושות. כלומר יותר דקות שהן רק שלי ושלה.

בדקות האלו עשינו פאן. נטו כיף, דברים שאנחנו נהנות לעשות ביחד

כמו ציורים, שירים, ריקודים, טיול רגלי בחוץ.

 

*הוצאתי אותה מוקדם מספר פעמים מהגן והקדשתי לנו זמן

לעידוד ״כישורי חיים״ . שיחקנו בגן משחקים ועודדתי אותה לטפס באופן עצמאי כמו

״בימים הטובים״, סידרנו פינות בבית ביחד כמו פינוי מדיח, הפעלת מדיח, הכנו אוכל

טעים יחד שהיא בחרה כמו שניצל, אורז, ביום שבת בבוקר טיילתי רק איתה בחוץ

וקטפנו פרחים שהיא רצתה ועד היום הם באגרטל בסלון.

 

*התייעצתי איתה על דברים וביקשתי ממנה לבחור עבורי. רציתי שהיא תחווה

את תחושת הבחירה והשליטה כמו איזה צבע של חולצה היא מציעה לי לבחור מתוך 2 אופציות

ומה שהיא בחרה זה מה שלבשתי.

 

*סיפרתי בפומבי על דברים שהיא הצליחה לעשות,

בעיקר כאלו שמאתגרים אותה פתאום כמו סידור החדר, כיבוד אחותה בחטיף או במשחק, התלבשות עצמאית

של פריטים שמאתגרים אותה כמו גרביון.

 

*בכל יום, גם אם הייתי עייפה עברנו על הדברים הטובים שקרו באמבטיה או לפני השינה ואני

הוספתי את הדברים שהיו לי מהנים איתה ספציפית ועם רומי אחותה.

 

*בכל פעם שהיא אמרה לי ״אמא אני רוצה שתהיי איתי״– נשמתי עמוק ואמרתי לה

״אני פה איתך. אני איתך״ ועם זאת, יש מקומות שחשוב היה לי לאפשר לה להתמודד עם עצמה

כמו בבקרים שאני יודעת שהיא יודעת לצחצח לעצמה שיניים ולמרות שהיא ביקשה שאני אצחצח לה עניתי לה בביטחון מלא

שאני יודעת שהיא יכולה לצחצח לעצמה שיניים טוב יותר ממני.

 

*הרמתי לה על כל מאמץ.

ווידאתי בסוף היום ביני לבין עצמי שהיו מספיק דברים שהיא קבלה עליהם ממני מילה טובה.

לא ״כל הכבוד״ או ״אלופה״, אלא ממש הסבר על הדרך שהיא פעלה.

 

*תמללתי לה כל סיטואציה מאתגרת.

בעיקר מה שאני רואה שהיא מרגישה , מה שאני רואה שאיתו היא מתמודדת וכל תמלול הוא בגובה העיניים ובשפה רגועה.

לדוגמא: ״אני רואה שאת מאוכזבת עכשיו כי…״, ״אני מבינה שאת רוצה עוד שוקולד..״

 

*בטבעי אני אמא מחבקת והתמדתי בחיבוקים, בנוסף שמתי פוקוס על  לדבר ולהזכיר לה כמה כיף לי

וכמה אני מאושרת שהיא הבת שלי ושאני אוהבת אותה כמו שהיא (אני לרגע לא רוצה שהיא תרגיש שהיא לא בסדר).

 

*שיתפתי את הגננת שלה במה שאני מרגישה שאלין עוברת וזכיתי לשיתוף פעולה מלא- זה כל כך חשוב לשתף.

 

*כל בוקר פתחתי וסגרתי בחיבוק ובחיוך. גם בקרים מאתגרים שהיא לא רצתה לשתף בהם פעולה ותמיד ברכתי אותה את ברכת הבוקר שלנו.

 

*בכל פעם שראיתי שקשה לה הייתי שם בשבילה.

זה לא היה קל וממש לא פשוט אבל ראיתי את המטרה מול עיניי- להחזיר לילדה שלי את הביטחון שלה בעצמה.

 

בינתיים ההתמדה שלי בתקופה האחרונה לגמרי משתלמת.

ממש ברגע זה השארתי אותה אצל סבתוש והיא פשוט אמרה לי ״אמא, את יכולה ללכת..״

זו אלין שאני זוכרת! אלין שאומרת ״שלום ולהתראות״ בכיף ובביטחון.

אלין שנכנסת לבתים שהיא מכירה ומוצאת במה להעסיק את עצמה, מדברת,

משתפת, עצמאית.

אני מרגישה שהביטחון חוזר אליה בקצב שנכון ומתאים לה

ואני ממשיכה להיות שם בשבילה.

 

יש תקופות מאתגרות יותר ומאתגרות פחות.

חשוב שנראה את הצורך של הילדים שלנו וניתן לו מענה.

לא תמיד זה יהיה לנו קל,

לא תמיד יש את הזמן ויש עוד ילדים שזקוקים לתשומת לב.

בכל בחירה שלנו משו יבוא על חשבון משהו אחר והיה חשוב לי שרומי, הבת

הבכורה שלי לא תרגיש שאני פחות איתה או שאני מעניקה יותר תשומת לב

לאחותה – כמובן שגם זה היה אתגר עבורי ואני מרגישה שאני דווקא התמודדתי

ומתמודדת איתו יפה מאוד בזכות הכלים שיש לי כיום.

 

לעיתים ילד מסוים ידרוש מאיתנו יותר וזה התפקיד שלנו – לראות

את מה שהוא צריך ולתת לו מענה

גם כשזה לא תמיד נוח לנו כל כך.

 

הילדים שלנו צריכים להרגיש שאנחנו רואים אותם,

שאנחנו מעודדים אותם על מאמץ ונחישות

וניתן להם את הכלים להתמודד עם העולם

שבואו נודה- הוא לא פשוט כל כך לנו

ובטח שלא להם.

 

אני מאחלת לכולנו

שנזכה להנות מגידול הילדים שלנו כל יום

ולהיות שם בשבילם כמו שאנחנו באמת רוצים

על-אף ויחד עם המרתון היומי.

 

חודש אדר שמח

יונית

 

 

 

 

לפרטים על מחזור מספר 4 של תכנית הליווי  "להיות אמא מאושרת"

 לחצי כאן 

השאירי תגובה

כתובת האימייל שלך לא תפורסם.